ספר הזוהר - ספר הספרים של חכמת הקבלה 

"היות, שעומק החכמה שבספר הזהר הקדוש סגור ומסוגר באלף מפתחות, ושפתנו האנושית דלה ביותר מלהמציא לנו ביטוי נאמן ומספיק כדי לפרש דבר אחד שבספר הזה עד סופו, והביאור שעשיתי, אינו אלא סולם לעזור להמעיין לעלות לגובהם של הדברים, ולהסתכל ולעיין בדברי הספר עצמו." מבוא לספר הזהר, בעל הסולם

ראשיתו של ספר הזוהר במאה ה-3 לספירה בתוך מערה קטנה, האידרא רבא שמה החבויה ביער המקיף את העיר צפת, למרגלות הר מירון. במנוסתם מפני הרומאים, הסתתרו בה 10 מקובלים ובראשם רבי שמעון בר יוחאי, לו מיוחס חיבור ספר הזוהר.

ספר הזוהר מספר כיצד ניתן להשפיע על העולם כולו ע"י המעשים והפעולות הרוחניות שלנו. רבי שמעון בר יוחאי היה המקובל הראשון שתיאר באיזו צורה יכולות מחשבות האדם לפעול ולהשפיע על התפתחות המאורעות העתידים בעולמינו. בזוהר מסופר שלרשב"י ניתנה הרשות לגלות את רזי התורה, אך משום שהאנושות כולה ועם ישראל בפרט, עדיין לא הגיעו לדרגת ההתפתחות הראויה שתאפשר גילוי ושימוש נכון של הכתוב בספר הזוהר.

במשך 6,000 שנות קיומו עובר העולם שלושה שלבי התפתחות (תלמוד סנהדרין צ"ד, ע"א) - ב' אלפים תוהו, ב' אלפים תורה, וב' אלפים ימות המשיח:

• באלפיים הראשונים יורדות נשמות גבוהות עם אורות קטנים - להן אפילו לא ניתנה תורה, הן מתקנות מעצם קיומן.

• באלפיים השניים יורדות נשמות יותר גסות, שלשם תיקונן דרוש אור גדול יותר, אור התורה.
• בסוף 6,000 שנה, דהיינו באלפיים השלישים, יורדות הנשמות הגסות ביותר, שלשם תיקונן דרושים האורות הגדולים של הקבלה - אך עד אז לא היה צורך בקבלה, כפי שלא היה צורך בתורה ב-2000 השנים הראשונות.

רבי שמעון לא כתב בעצמו את הזוהר, אלא הגיש את החוכמה ואת דרך השגתה לרבי אבא שניחן ביכולת הייחודית, להסתיר בין המילים את המשמעות הפנימית והאמיתית של הגילויים ששמע מפי מורו. רבי אבא, כתב את ספר הזוהר בשפה הארמית הנחשבת ל"אחוריים של העברית", החלק הנסתר של העברית. הוא כלל בזוהר, גם מילים ביוונית ובלטינית. וע"י כך הבטיח, כי רק עטיפתו החיצונית של ספר הזוהר תובן, ומי שנמצא ברמת השגתו של המחבר בלבד, ידע לפענח את הנסתר והחבוי בזוהר.

מיד לאחר שנסתיימה כתיבתו נגנז הזוהר ונעלם באופן מסתורי. האגדה מספרת שכתבי הזוהר נגנזו והוסתרו במערה באזור צפת. כעבור 500-600 שנה, התגלו כתבי הזוהר, ע"י ערבים תושבי האזור. אלו מבחינתם שמחו לגלות נייר, שהיה מצרך נדיר באותם הימים, והשתמשו בהם לצרכים שונים. אחד מחכמי צפת שקנה דגים בשוק נדהם לגלות את ערכו הנדיר של נייר העטיפה בו הוגש לו הדג שקנה. מייד עם הגילוי החל לרכוש מהערבים את כל המסמכים שהיו עדיין זמינים ואסף אותם לספר.

מאות שנים אחר כך, בספרד של המאה ה-13, יצא ספר הזוהר לראשונה לאור ע"י המקובל משה דה לאון, (רבים, בעיקר באקדמיה, טועים ומייחסים לו את כתיבת הזוהר). ספר הזוהר לא נדפס בהיקף המקורי בו נכתב. במקור, "הזוהר" כלל בתוכו מלבד פירושים לחמשת חומשי התורה, גם פירוש לספרים אחרים כמו ספרי הנביאים, והסברים קבליים למשנה ולתלמוד. החלק שנמצא כיום בידינו קטן פי 20 מגודלו המקורי, ומכיל רק פירושים על החומש, ומעט מהפירושים על יתר הספרים.

עובדה זו אינה גורעת מערכו של הזוהר כמפתח אשר בעזרתו ניתן, לטפס אל העולם הרוחני. אחרי רבי משה דה לאון, נגנז שוב ספר הזוהר למשך מאות שנים, הפעם עד לתקופת ימי הביניים המאוחרים, לזמנו של האר"י באמצע המאה ה-16, שהתחיל לפרש את הזוהר על פי שפת הקבלה. מאז ספר הזוהר נותר גלוי, אך יחד עם זאת הזוהר נגלה לדורנו, והפך לנגיש רק עם פירוש הסולם של הרב יהודה אשלג (בעל הסולם), אשר שפך אור על סודותיו של ספר הזוהר בתום המאה ה-20.

בין ספר הזוהר, תקופתנו ועם ישראל קיים קשר מיוחד. התקופה בה נכתב הזוהר הייתה תקופה של שגשוג רוחני. רוב העם דאז היה במדרגה רוחנית גבוהה יותר מהמציאות אותה אנו חווים דרך חמשת החושים שלנו. משמעות החוויה הרוחנית שמתאר הזוהר, היא קשר ישיר בין האדם לבורא. בזמן בו נכתב ספר הזוהר, היה ברור למחברו הרשב"י, שהוא אינו מיועד לתקופה הנוכחית, כי אם לתקופה אליה עתידה האנושות להגיע הקרויה "ימות המשיח". כלומר עם ישראל עמד אז בפני גלות רוחנית, קרי איבוד הקשר עם העולם העליון. אובדן הקשר עם העולם הרוחני בא לידי ביטוי בעולם הגשמי בחורבן בית המקדש השני ויציאת העם לגלות ארוכה.

סיום הגלות החל בסוף המאה ה-20, ואחד מסימניה הוא הקמת מדינת ישראל. גילוי ספר הזוהר הוא אחד הסימנים המרכזיים המסמלים את תום תקופת הגלות, ובעקבותיה תחילת ההתעוררות הרוחנית הכללית. אנו רואים שבכל דור ספר הזוהר מדבר אלינו יותר. הזוהר נגלה ומובן יותר לבני האנוש, מאשר בשנים קודמות. כל דור פותח את ספר הזוהר בשיטה מיוחדת המותאמת לשורש נשמתו. הזוהר נכתב כ"שיטת התיקון" המיועדת לנשמות דווקא בתקופתנו, השיטה לאיחוד הנשמות עם האור העליון.